מילת חיבור - עלון יוני 2019

החברות הכי טובות

נדמה לי שלא אגזים אם אומר, שמאז ילדותי, לא היה סיפור במקרא

שהרעיד את ליבי כמו הסיפור של "רות ונעמי"

"אל תפגעי [תפצירי] בי לעוזבך, לשוב מאחרייך

כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין

עמך עמי ואלוהייך אלוהיי.

באשר תמותי אמות ושם אקבר

כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף, כי המוות יפריד ביני ובינך"

(רות א': 17 ,16)

עד היום, למשמע המילים האלמותיות האלו אני נאלמת דום,

אני קוראת ונותנת למילים להדהד בתוכי ולכל השאלות

שמרחפות בתודעתי כמו מעגלי שמיים:

.1האם לא היו ספקות בליבה של רות בבחירתה זו?

.2מה היה בנעמי, אילו איכויות רות חוותה ממנה, שהסכימה לעזוב הכל מאחוריה וללכת אחריה באש ובמים?

.3מה קורה בנפשה של נעמי כאשר היא עדה לנשמה שדבקה בה עד תום?

.4מה מייצר את החברות העמוקה והאמיצה הזו?

.5מה הם הדברים החשובים ביותר שאני לומדת מהסיפור של רות ונעמי?

דבריה המרשימים של רות מהדהדים עד עצם היום הזה, כ־ 3,000שנה אחרי שנאמרו! הם מעידים בבירור

על תכונה יקרת ערך — על חסד, או אהבה נאמנה. האהבה שחשה רות הייתה כה עזה וכה נאמנה שהיא

החליטה לדבוק בנעמי בכל אשר תלך. רק המוות יפריד ביניהן! כמה עוצמה יש במילים האלו, כמה ביטחון, כמה חיבוק פנימי יש בהצהרה כזו. איזו נפש מאיתנו, בני האדם,

אינה זקוקה לשמוע את המילים הללו? איזה לב אינו זקוק לדעת מעל לכל ספק, שיש מישהו בעולם שלא

יעזוב את ידיו לעולם, יהיה אשר יהיה. מי מאיתנו לא היה רוצה להתהלך על פני האדמה הזו , כשהוא בטוח

שיש בריה אחת לפחות שחוצה איתו את כל המסע, בטוב וברע, בשמחה ובעצב, בפסגות ובתהומות.

אהבתן ונאמנותן העמוקה של רות ונעמי זו לזו, היא אפשרות נפשית מרפאה מעין כמוה. עבורי, זה ארכיטיפ

החברות הקיומית, ארכיטיפ הנאמנות ללא סייג. העיסוק בחברות מהסוג הזה מעסיק אותי שנים רבות.

כתבתי שירים אינספור על החוויה הזו ועל הקריאה להצמיח בתוכנו אהבה מהסוג הזה "אם אנחנו לא נעזור

אחת לשניה – מי יעזור לנו?״

בדברים רבים של החיים על הפלנטה הזו אני מרגישה מאותגרת מאד. בנושא חברות נפש, חברות עמוקה אני

מרגישה כמו דג במים. אני מרגישה שאני יודעת "לעשות חברות," שמגיל צעיר אני בלמידה של האיכות הזו.

וזו איכות נפשית לכל דבר ועניין. איכות של מתן קשב ותשומת לב, נדיבות, הקרבה, כנות וגילוי לב, התמודדות

עם חוסר שביעות רצון, עם משברים, התחלקות בשמחות ובהצלחות של מישהי אחרת, קבלת השונה ועוד

אינספור כישורים שחברות מציעה לנו לפתח.

אז הנה לפניכן 20ציטוטים מתוך שיריי לחברה הכי טובה שלכן:

.1את נדירה, את אחת ויחידה, קומי להעניק אותך לעולם, השמיים מחכים למעופך (קומי.)

.2חיי במשב הרוח הרענן שבך, בנשימת ילדה טרייה, ברגליים מקפצות בגנים (כשאת חיה.)

.3שליבך יהיה פתוח לסבלם של אחרים ויתרגש בך בכל גיל מהזריחות והשקיעות (דוגמנית של אלוהים.)

.4בתוך כל אשה שפגשתי בחיי שוכנות ארבע אימהות, שלושה אבות, שני לוחות הברית ואלה אחת (בתוך

כל אשה.

5. מי יתן ותשתקפי במלואך בים של אלוהים (לעצמה ולעולם כולו.)

.6איך אוכל לעזור לך? מה אומר ויהפוך את ליבך קל יותר? מה אכתוב ויונח ממך הסלע? מה אשמיע באוזנייך

ויהיה לנחמה דקה? (אחות ליבי.)

.7ריבונה של עולמך, פתחי את ליבה לאהבה שלך ועשי אותה מאושרת. מגיע לה! (עשי אותה מאושרת.)

.8אמת ואומץ לב עושים נחת רוח לאלוהים, התעוררי, הגיעה שעתך (הגיעה שעתך.)

.9תתפשטי כשאת באה לבקר בעולם שלי, בואי ככה, בעיניים יחפות ובדופק גלוי לרווחה, אני אוהבת את

עירומי הנפש (עירומי הנפש.)

.10ואהבת לך מבוקר עד בוקר, וידעת מי את ומי אלוהייך וחתמת על שלום עם נפשך למענך ולמען בנותייך,

ואהבת לך- כמוך (ואהבת לך.)

.11אימהות צריכות מפעם לפעם לעזוב הכל מאחור ולבוא בטבע של עצמן, להיזכר איך שהן צוחקות, להיזכר

איך שהן נשים. לפני הכל הן נשים (אימהות צריכות מפעם לפעם.)

.12בעדינות, בעדינות, היא תשוב ותנגן בך הינומת הפסוקים שידעת (בעדינות יבוא עלייך.)

.13אני כאן, מחכה לך בשקט, רק אוספת את הצער עד שתעלה שוב השמש, עד שתעמדי חזרה ותאספי

שוב את כוחותייך, עד שתקומי אלייך מחדש, כל פעם – שוב מחדש (עד שתקומי.)

.14אם תלכי ברגליים שלך את כל מה שאמרתי לך כל העולם ירצה חתיכה ממך, כל הדרכים יסעו אחרייך

(חתיכת שמיים.)

.15ואנחנו נסלח לנו, בודאי שנסלח לנו, כי אנחנו נשים ואנחנו לא מפסיקות ללמוד, בשעה שכולם נרדמים

– אנחנו ערות! (כך היתה תרז.)

.16איפה שתשימי את המבט שלך – שם יפעם העולם (סוד המטבע.)

.17ומה את? עוד גבוהה הרבה למעלה מן השמיים, הודך והדרך נישאים אלעל, יופייך נראה מבעד לכל שברון,

אם אלוהים לא התעייף ממך – אל תתעייפי את ממנו (אני יודעת איפה את.)

.18חיי עד שהעולם ילמד מהי אשה ואיך כנפיים מפרפרות בסתר (ברגלייך חיי.)

.19אין מי שיזכיר: המפתח לדלת של הכלא תלוי על צווארך , את חופשיה (נפש גופנפש.)

.20אסיים בטקסט שכתבתי לחברת נפשי וליבי כבר כלכך הרבה שנים, שנקרא:

"תני לי לאמר לך" מתוך ספר השירה שלי "מגיעות לך ידיים"

"יותר מידי אנשים טובים נקטפים מאיתנו בטרם עת"

אמרתי לה בשיחת הטלפון שלנו שנכנסה לשעות הקטנות של הנפש

דקות ארוכות שוחחנו על הרעיון (המובן אבל לא מתעכל הזה) שאת מניחה את כל אהבתך על מה שיום אחד

ייקרא ללכת. ואת אף פעם לא יודעת מתי שר הצללים הזה יפול עלייך. רעיון שהדעת, גם כשהיא מתעלה

ומתגבהת, גם כשהיא נוטפת אמונה ונאצלת כצמרות כל העצים, גם אז- הדעת מתקשה לבלוע אותה.

"יותר מידי לבבות מתהלכים בעולם פעורים, אחוזי הלם ובפיהם מילים שלא הספיקו להגיע ליעדן"

לכן, בקשתי אותה, "בואי נספיק לאמר הכל"!

כל פעם שנזכה לשיחה כזו ,שאנו צוללות אל ניחוח הורד ומעזות לגעת בשורשיה החשופים

נאמר בה גם מילים כאלו… גדולות

כדי שלא יצא שפספסנו

שלא הספקנו

שעלינו פתאום ולא מלאנו את הכיסים בגן העדן הזה

ברטטי האהבה שהחיים גילו לנו

את רוח המילים שנחליף בינינו – שום דבר לא יוכל לקחת. לעולם!

תני לי למנות בפנייך את כל מה שהחברות איתך הכניסה לעולמי

את איך שהשונות שלך מהנוף שהכרתי – עשתה אותי דומה לך עם השנים

תני למילים שלי לנוע אלייך כפי שהן מבקשות לצאת

אני רוצה להספיק לבקש ממך סליחה

על כל אותם רגעים שלא ידעתי להיות עבורך כפי שהיית זקוקה ועל כל אותן תקופות שנלקחתי אל מדורים

שלא יכולתי להשמיע משם קול

ותודה

אפשרי לי לאמר לך צרור של תודות

תודה עלייך ועל כל החוכמה שהשקית אותי

תודה שתמיד חיכית לי

תמיד השארת את הלב שלך פתוח בלי לבוא איתי חשבון:

"את תמיד מוזמנת להיכנס לנח בו קצת ולהמשיך בחייך"

אפשרי לי לאמר לך שכל המריבות שהיו בינינו

היו רק כי לא ידענו לבקש את מה שאנחנו צריכות

(בני אדם רבים על מקום בטוח. לא פחות ולא יותר)

כמה רגעים יפהפיים זכינו להם

כמה בדולח העברנו מיד ליד

כמה פנינים נטענו אחת בשניה

אין באמת פרידות

שום דבר לא באמת נגמר אף פעם

רק משנה צורה

הנפש שלי נשכבה על הצד ונרדמה שלמה

והורד הזו…

לעולם לא יילקח ממני הנינוח הזה. לעולם .