מילת חיבור - עלון ינואר 2019

בית המפגש – על כוחו, עומקו ומהותו של מפגש

שלוש תמונות של מפגש:

1. לפני כשלוש שנים, אני זוכה לקבל הודעה באימייל מאחת

הקוראות שלי, שלא הכרתי קודם לכן כלל. מעולם לא קבלתי

אימייל כזה. הסקרנות מושכת אותי לפייסבוק בניסיון לפגוש את הפנים שלה. אבל אין תמונה. אף לא אחת.

אני קוראת את שורותיה ודמעותיי זולגות מעצמן. אשה חכמה ומשכילה, אשה דתייה ומיוחדת במינה (כל זה

עוד יסתבר לי מאוחר יותר).

היא כותבת לי מכתב ובו שורות נבואיות שלא פגשתי כמותן. שורות ארוכות, נרגשות, עד שאין כמעט רווח בין

המילים. בסיום האימייל היא חותמת את שמה. אני עונה לה בהודייה גדולה ולב רוטט ונרעד מאד.

חלפו השבועות ואני מכנסת סדנא בבנימינה: "אהבה וחמלה ללא תנאי."

נכנסות נשים מופלאות ומאירות פנים ולב בזו אחר זו.

לפתע נכנסת מישהי, (בעיניים שלי היא נראתה כמו מלאכית) אני מביטה בה, ואותו האימייל עם השורות

הנבואיות עולה לנגד עיניי.

אני ניגשת לחבק אותה, ופונה אליה בשקט בשמה: "תמי" נכון? זאת את?

היא נותרה פעורת פה אך שתינו ידענו היטב – בום! מפגש!

2. אשה יקרה, מופלאה וצעירה משאירה לי הודעה במסנג'ר באחד הימים: "תודה רבה על שיר הבוקר

שהעלית. הוא הציל אותי," אני מתחילה להתכתב איתה ותוך כמה רגעים מסתבר לי, שאנחנו מתמודדות עם

אותה מחלה, עם כל ההשלכות של זה ביומיום ובחיים בכלל. היא כותבת לי בבכי…

הלב שלי מן העבר השני מיד בוכה גם. אנחנו בוכות על כאב דומה. על אובדן דומה. על נכות דומה. אני מרגישה

בבת אחת ובלי שום הודעה מוקדמת שאנחנו שותפות גורל.

אני לא יודעת עליה כמעט דבר והתחושה שלי שגם אין לי צורך בזה. הכאב לא מאפשר לכתוב הרבה מילים,

אולם הנשמה שלה פרושה לפניי, גם הנשמה שלי עוד מעט,עם קומץ מילים, תתגלה לפניה.

אני לא נוהגת להיכנס לפרטים בנושא הזה למעט קבוצה מצומצמת מאד, אבל הנה כאן, בום! התרחש מפגש!

3. לפני 13שנים כמעט הנחיתי הרצאה בחדרה. "רוחניות מעוררת השראה" קראנו לה אז.

לאחר שהאולם התמלא והתחלתי את ההרצאה, נכנסה לה אשה שנראתה לי כמו מלאך. היא היתה לבושה

בבגדי רנטגן לבנים, עיניים גדולות מלאות עומק נראה היה שזה עתה הגיעה היישר מהעבודה שלה. היא נכנסה

קלות והתישבה בשורה האחרונה ליד גיסתה, ושהיא

לא ממש רצתה לבוא, (כך עוד יסתבר לי בהמשך) אבל

גיסתה מאד לחצה עליה להגיע ולהכיר את העשייה

שלי. כשבוע לאחר אותה הרצאה היא עמדה אצלי

בפתח הדלת עם עציץ קטן ביד ובאה לעבור אצלי

תהליך אימוני.

המפגש הזה נמשך שבע שנים. כל שבוע!

לימים, היא הפכה להיות אחת המאמנות והמורות

הגדולות לכלכך הרבה אנשים.

היא החלה לעבוד יחד איתי ולהיות חלק בלתי נפרד

מכל העשייה של "עשני פשוטה," היא מנהלת ויועצת

הקורסים שלנו, היא מנחה מאמנים בעצמה וקוראים

לה אורית זמיר. בום!

מפגש עבורי איננו דומה לסתם איזשהו שיח, החלפת מידע או פגישה נעימה. מפגש הוא דלת לשתי נשמות

שאיזשהו חוט עובר ביניהן והן בנכונות להעמיק את הקשר הזה מתוך הנעה פנימית שקשה להסביר במילים.

מפגש מזמין לקשר שעניינו ומהותו הוא צמיחה משותפת. מראה מלאת הכלה, חמלה ואהבה עבור האחר

כדי שכל אחד יוכל לעשות את מסעו ולהביא ריפוי לפצעי ילדותו.

אני מדברת על היכולת להפגש באמת.

אני טוענת הרבה פעמים, שכששתי נשמות מצליחות להפגש זה נס. זה ממש נס. לא פחות מזה. כששני

אנשים מנסים ליצור מפגש, אהבה, מקום זך בתוך עצמנו, מתרחש משהו מאד גדול של ריפוי, של קדושה.

כשאני מדברת על מפגש – אני מדברת על איזשהו רצון פנימי מאד עמוק לשהות עם עוד אדם, עוד נשמה

באותו מרחב פיזי ו/או נפשי להתבונן בה לעומק ולרצות בתוכנו להתעניין בעולמה.

חשבתי על כמות הפעמים שאני יכולה לשאול אדם:

מה שלומך?

הוא עונה לי משהו… ואני ממשיכה את היום…

זה בסדר כי אנחנו צריכים גם להתנהל בעולם, אבל

אם נסתכל רגע יחד על השאלה מה שלומך? מה מצב

השלום שבך?

אז, לעיתים, כשאני יכולה לפנות מקום, זמן וכוחות לשאלה

הזו אז אני רוצה באמת להגיע למצב שאני מתמעטת אל

מול עצמי ומפנה את המיכלות שלי עבור האדם שאיתי,

ונותנת לסקרנות העצומה שבי כלפיו להיות בינינו.

וזה אומר שכדי שיתרחש מפגש, צריך תנאים בשביל

זה, למשל:

1 שקט – "כשיש שקט, ישנה התרחשות" (ה. מינטלפונקט)

אז כדי שיווצר מפגש באמת, כפי שאני תופסת מפגש, צריך מרחב שיש בו שקט, גם המרחב הפיזי אבל

עוד חשוב מזה הוא המרחב הפנימי שבתוכנו, שיש איזשהיא מרחב שמפנה את עצמו מהרעשים שלנו

ומביא אי של שקט.

2 עיניים טובות – לבוא אל מי שמולי ולהתפלל שאני אצליח להקשיב לו הקשבה שקטה. כמו למשל אם אני

אדבר אל פרח: הוא יקשיב כמו שזה, הוא לא ייעץ לי, הוא לא ישפוט אותי הוא לא ירצה לפתור לי שום

דבר. הוא יהיה בנוכחות אוהבת וחומלת כדי שאני אקלט אצלו.

3 להיות בשירות – רצון כנה להיות עבור מישהו, בשירות של מישהו אחר, ללא התחשבנות. ללא פנקסאות.

כשמתחולל מפגש, כשמסתייע דבר כזה, יש שם תמיד אלמנט של גילוי. מתגלה משהו חדש על עצמי ועל

האדם שאיתו נפגשתי.

יש איזה רטט כזה שלפעמים הוא מתבטא בדמעות

לפעמים באיזושהי תחושת התעלות

לפעמים בהרגשה שאת מתקשה להיפרד מהמפגש הזה

לעיתים, יש איזה רצון עז לתת ולהעניק מעצמך

לפעמים את רוצה לאמר הרבה מילים והן לא יוצאות לך מהפה , את נותרת "ללא מילים"

לפעמים זו הרגשה שהאישונים של מי שנפגשת איתו נשארו בלב שלך, עשו נגיעה בתוך עצמך

ליצור מפגשים מהסוג הזה זו אומנות. אומנות שיש ללמוד אותה ולהעמיק בה. זהו הבסיס לתורת חוכמת

היחסים, שעבורי היא מפתח לאושר ועושר רוחי ורוחני עצום.