אנחנו לא ילדים אבודים

אנחנו יוצרי עולמות

אורגי עתידים

לשי החומר העדין,

ובשלה השעה שנבין זאת!

האנושות לא נולדה כדי לפרק את עצמה

כדי שאיבר אחד ישמיד איבר אחר

מבשרו, מרקמתו

לא נולדנו

כדי להזדחל על פני אדמה בוכייה

ונסחפת אחרי גחמותיה ויצרי היום שלה,

נולדנו כדי לעמוד זקופים מאור האמת

להרבות מטובנו במקום לשקוע בפחדים,

לברוא חמלה במקום לנכס לעצמנו עוד כח וממון

אנחנו בימים של לידה חדשה ומפוארת

מאין כמותה

לידה שאינה מגיעה מתוך הגופים

כי אם מתוך אוסף התודעות,

בשעת לידה ומערכת צירים מתמשכת וקשה

ליולדת ולעובר, למיילדות ולמשפחה

עלינו לזכור שעוד מעט, לאחר כל זה,

תתגלה לעולם פיסת אלוהות חדשה

יופי וחסד ופלא שאין המילים יכולות להם.

מה שנדרש ללידה הזו שאנחנו עוברים כעת

זה: להתבגר!

להתבגר בעומק הוויתנו!!

לחזור איש איש לתוכו

"ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו..."

זהו תהליך שעל כולנו לחצות.

לשמוט את האמונות

החדשות, הדיעות החיצוניות, "הידענות"

ההתבצרות, היהירות...

"ודבק באשתו" - לשוב לדבוק באש שאיתו!!

שמפעמת בו, שמגחלת בתוכו

להצית מדורה בליבנו גם כשאין עצים בסביבה,

עלינו לרסק את מראת האשליות, שהתעקשנו

לקרוא לה "אני" ולאסוף מהרצפה את רסיסי האמת

להבין שהחיים לא באו לרצות אותנו

ואף אחד לא חייב לנו דבר

כולנו אוכלים חצץ יומיום מהרעיון הזה,

החיים

באו כי הם באו!

הם תמיד באים!

והם מעניקים לנו הזדמנות להרחיב את עצמנו

לגרום לנו להוסיף כאן מהפלאיות שבנו,

עלינו לחדול מלהאשים, לזרוק את "אשפת חיינו"

על האחר ולא משנה מיהו "האחר"

להתחיל את ניקוי האורוות אצלנו!!!

שום טקס של "ביעור חמץ" לא יציל אותנו

אלא אם נתבגר מעומק הוויתנו

ונבער את "החמץ" מתודעתנו

מליבנו

מהתגובות שלנו,

קל הרבה יותר להרים שלט אלים ברחוב

על מישהו אחר

מלהוריד את השאלטר אצלנו בבית!

כן, להתבגר בעומק הוויתי זה לסגור

את כל פתחי המילוט

ולשבת בשקט עם עצמנו

להבחין עד כמה המח שלנו שבוי, כד כמה המח שלנו לכוד, תוקפני, בהתמכרות אוטואימונית קשה,

וכן... אני מדברת עלי, עליך, עלינו,

להתחיל להפוך מגירה, מגירה

מדף מדף

אצלנו!! רק אצלנו!!

לצאת לגמילה! כי כל מכור שבוחר להביט בו בכנות יודע לאמר:

אני מכור! אבדתי שליטה! אני זקוק לחסד אלוהי!

דורות ארוכים שהמח שלנו נבנה והתעצב

כמח טראומטי, הלום, רב נתקים, דלוק ואלים

הגיעה העת לאתחל את המערכת

לזהות את מגוון המניפולציות שאספנו

לנו לתפארת ולנקות אותן מהמערכת

לתת לכנות ולזוך הזוהר שבנו

לשטוף את הרחובות,

לזכור שהאמת הנצחית שאוחז האדם

בעל עוז הרוח להתבגר במלוא הוויתו

לעולם לא תינתן לו מבחוץ

זוהי חציבה פנימית של כל אחת ואחד

ואז, רגע אחד, היא לפתע בוקעת וצורחת מתוך נפשנו,

מי יתן ונזכה להסכמת הלב להתבגר

בעומק הוויתנו

להפסיק לחכות שמישהו אחר ישנה את העולם ונתחיל להיות התפילה שהעולם מחכה לה