עד אחרונת הנשים (שני ריחות הברית)

"כמה שירים עוד תכתבי על נשים"?

היא שאלה אותי,

כך עניתי לה

וכך אענה עד יבואו ימים חדשים:

עד שאדע שאין עוד אשה

שמכים בה,

עד שאתבשר שאין אשה

שפוחדת להשמיע את קולה

עד שאהיה בטוחה

שאין עוד נשים שמסתתרות

שסוחבות מעל משקל גופן

שנאלצות לשקר

למען חייהן

או ילדיהן

עד שיזכו עיניי לראות

נשים נושמות במלואן

משתכרות בכבוד

אוכלות בנחת רוח

רוקדות את ליבן

מנהיגות את חייהן

פוסעות לאט

מעלות את המידות

לוקחות אחריות על גורלן

ועושות בתים ששמח לגדול בהם,

עד שאדע בכל ליבי

שנשים הולכות ברחובות

בביטחה

ויוצאות ללמוד את עצמן

והופכות כל אבן

מעליהן

ובתוכן

אכתוב על נשים

עד שאהיה

השורות הכתובות האלו

עד שאהיה

כוהנת

וגבירה

וזקופת מרחבים

עד

שאהיה חופשיה