כך היתה תרז (כך היתה תרז)

כך היתה תרז (כך היתה תרז)

תרז היתה חכמה עד מעל החוכמה. והרבה חיים נשמו בתוכה. הרבה. השלכת תמיד היתה צונחת על ביטנה והיא היתה מולידה ממנה חיים חדשים,

שלוש גומות פיסל אצלה אלוהים. אחת בכל לחי ואחת בסנטר.

כל השנים נהגתי לאמר לה:

"אלוהים עושה את החניות שלו בגומות שלך" ..

כה רבה היתה הבנתה את העולם, תמיד היתה אומרת לי דברים שרק צמרות העצים יכולים היו לראות, רק השמיים שמעל השמיים, ככה היתה יודעת תרז. המערות היו נושבות אליה בלילות.

כשהיתה מדברת על אחותה, תמיד היתה בוכה. היתה מושכת את אפה ואומרת לי:

"יום יבוא וכל הרפואה תעמוד מולנו, הנשים, ותתנצל. יום יבוא וכל הרפואה תרכין ראש ותתיצב מול נשות העולם ותאמר:

"חטאנו לפניכן, אנא סלחו לנו"

ואנחנו נסלח כי אנחנו נשים והדם שלנו מחילות מחילות,

אנחנו נסלח כי הרפואה תתנצל באמת, כי זה מה שהיא ידעה,

היא תישיר לנו מבט ותאמר:

"סלחו לנו, לא יצאנו ללמוד אתכן ולא הקצנו משנתנו"

כך היתה תרז מדברת ועיניה היו שוטפות את ליבי וכל חדרי הנפש שלי היו מכניסים אותה אלי ומתהדהדים בתוך גופי שידע, מאז ומעולם הוא ידע, לזהות דברי אלוהים חיים.

"יום יבוא והרפואה תוריד את הדגל לחצי התורן

ואחרי הדממה החדשה הזו תתחיל ללמוד את עצמה מחדש

ואנחנו נסלח, בודאי שנסלח, כי כבר ידענו מעידן ועידנים את הסודות של גוף הנפש שלנו

נשים לא מתות מסרטן, לא

ולא מכל רשימת המחלות המפוארת שהתרגלנו לשכך אותה, לא

נשים מתות מרוב שנפשן חסרה אותן

מרוב שהן נקרעות בתוך עצמן

מרוב בדידויות שיש להן

בסתר הן נחבטות בין שלומן לשלום כל היתר

נשים הן כל הזמן "בין לבין"

"כאן וכאן"

תרז דיברה ודיברה

ואני כתבתי כל הגה שיצא מפיה

לפתע שתקה מעט ואמרה:

"לא לרפואה הסליחה הגדולה שלנו צריכה להינתן

רק לעצמנו

רק לעובדה שהלכנו רחוק מידי מן האדמה

והפסקנו לבנות לנו אוהלים אדומים

ולנוח, הו , תרז התנשמה, כמה שכחנו לנח,

רק בגלל שהתרגלנו לרוץ מהר מידי

ומסרנו את כל כתבי הידע הנשיים שלנו ושכחה גדולה נפלה אצלנו

ואנחנו נסלח לנו, בודאי שנסלח לנו,

כי אנחנו נשים

ואנחנו לא מפסיקות ללמוד

ובשעות שכולם נרדמים

אנחנו

ערות