גן בנפשה (שני ריחות הברית)

"ואיך אגיע עד אליה?"

שאל אותי עטוי בחיוורונו

ורוצה בה עד קצות,

"גע בנפשה"

אמרתי

"גע בקימורי ליבה"

הלבש אותה בעיניך

כי רעדה ימים ארוכים מידי

וחשיפות נפשה הצליפה בה כמו

גשם נשבר על זכוכיות,

ספר לה את האמת תמיד

שורר לה שורה מהרוח

ארוז לה דמעה מילדותך

כסה אותה בטלית המקודשת שלך

הנח לגופה להיפתח אליך

בעיתו

ואל תדרוש אותו לעצמך –

לתענוגותיך,

דע מהיכן היא מגיעה

ולמד את המדבר

שצעדה בו

כמקובל ההופך והופך בכתבים,

קטוף לה תפוז מן העץ

וקלף את קליפתה

באצבעות חפות מציפורניים

הקשב לגלים

שמאיימים לחטוף אותה לפעמים

ופתח לה דף לבן

בכל בוקר

כדי שתכתוב את עצמה

לדעת,

גע בנפשה

אל תדרוש ממנה דבר

ההיסטוריה כבר דרשה בה כלכך הרבה,

צייר לה את אלוהים

והנח לליבה לנח על כף ידך

היא כבר תצעד לקראתך

ותכניס אותך

אל

הגן