כדורים, התמסרות והרטט האלוהי/ רחלי ראובן

בחודש מרץ האחרון עבדנו, בלימוד השנתי של מעגלי רפואה, על האיכות שאני קוראת לה: מוקדשות או התמסרות (יש בין השתיים האלו הבחנות דקות).

עברנו מסע עמוק ומרגש של חקר האיכויות הללו והביטוי שלהן בחיי היומיום של כל אחת מאיתנו:

• מהי מוקדשות?

• איפה אנחנו מוקדשות בחיים שלנו, ולמי?

• איפה אנחנו לא מספיק מוקדשות

• והיינו רוצות להיות יותר?

• מה מחוללת חוויית המוקדשות בנפש שלנו

• ועוד שאלות חקר מרתקות.

את הלימוד האחרון של הנושא הזה הקדשתי לרעיון של: התמסרות לאלוהים!

ל"מבנה הרוחני" שנקרא: אלוהים

נקודת המבט שהנחתי בלימוד היא:

האפשרות שבמקום התמסרות לאלוהים

נחקור את הזוית של:

"התמסרות עם אלוהים"

הרעיון של התמסרות הדדית בין האדם לאלוהים,

כמו התמסרות עם כדור, שנמסר הלוך ושוב ומייצר משחק מסוג אחר. הוא ומציע מערכת יחסים חיה, דינמית, נושמת, משתעשעת ולא חד-כיוונית.

להלן כמה מן העקרונות המרכזיים של רעיון זה:

1. תנועה הדדית – המבנה הרוחני והתדרי של אלוהים זה מבנה שמתמסר

גם מבחינת התנועה שפועלת בינו ובין "הדברים"

הדומם, הטבע, החיות, הכוכבים, המאורות

וכמובן עם האדם.

וגם תנועת המסרים העוברים ממנו אלינו והפוך

ריקוד משותף ורב פלא

של התמסרות מאחד לשני, שמחוללת מרחבים חדשים, גם פנימיים וגם חיצוניים

מייצרת סוג חדש של ביטחון

שמחה

קבלה

ואהבה

2. אמון בפעולה משותפת

כמו משחק עם כדור, האדם אינו מחזיק הכול בעצמו הוא סומך על כך שהמבנה האלוהי, התודעה האלוהית, ישיבו לו את התשובה בזמן הנכון ובצורה הנכונה. אין כאן פחד מלאבד שליטה, אלא אמונה שהכדור תמיד יגיע לידיים הנכונות.

3. כשהכדור באויר

יש מרחב שבין לבין

בין המוסר לנמסר, בין נתינה לקבלה,

יש שם רגע של שהות, מרחב ריק שמלא בפוטנציאל. (סופרפוזיציה- כל האפשרויות נמצאות ברגע הזה ויכולות להתממש)

ברגע הזה יש מקום לתפילה, לציפייה, לפלא של ההמתנה, לזימון, ליצירת תמונה רצויה.

האדם אינו יודע איך ומתי יוחזר אליו הכדור,

אבל הוא נשאר פתוח לקבלת המסר.

4. אלוהים מתמסר ל/עם האדם – הדדיות של אהבה

הוא נותן לו איים קטנים של חופש בחירה,

שולח לו סימני דרך, אותות וסמלים,

מזמין אותו להשתתף ביצירה של המציאות.

זו אינה מערכת יחסים של עבד ואדון, אלא שותפות של אהבה ויצירה.

5. הריקוד שבין יוזמה להקשבה

במשחק כדור, לפעמים אתה אקטיבי מאד, משחק חזק "על המגרש", ולפעמים אתה פחות, ממתין שיעבירו אליך את הכדור.

כך גם בהתמסרות עם אלוהים – לפעמים האדם פועל, יוזם, מבקש, ולפעמים עליו להקשיב, להמתין, לתת לאלוהים "לעבוד", לפנות את עצמו, לצמצם את עצמו ולאפשר לאלוהים לנכוח בעולמו בצורה הרבה יותר גדולה וגלויה.

6. המשחק לא נגמר עד שהוא לא נגמר.

המשכיות וחיים

ההתמסרות אינה רגע אחד של הארה, אלא חיים שלמים של תנועה מתמדת. אדם שולח שאלה, אלוהים עונה בדרכו, בחומר, ברוח, ברגש, בתחושה, בצליל או תמונה, באדם אחר שמופיע פתאום.

למעשה, אין הפסקות בהתמסרות הזו עד יומנו האחרון על פלנטה ארץ

7. שמחה במשחק, קדושה שאינה כבדה

כדור הוא לא רק חפץ, הוא מייצר חוויה, משחק, שמחה, תנועה קלילה, ענין, אנרגיה, חיות, כך גם הקשר עם אלוהים – הוא לא רק חובה, תיקון או מאמץ, אלא גם הרפתקה מלאת חיים, גילוי, דיאלוג אינטימי עם הנסתר, עם הכח הבלתי נראה

8. שחרור הצורך בשליטה – לתת לכדור לעוף

מי שמנסה לשלוט בכדור יותר מדי – מאבד את זרימת המשחק.

כך גם כאן – יש לשחרר, לסמוך,לשתף פעולה, להאיר פנים, להעביר הלאה. להבין שלא הכול צריך להישאר אצלך, שהמסע הזה הוא הדדי

ואין שום דבר ששייך לנו

הכל עובר ונמסר בתנועה מדויקת אלינו ומאיתנו.

9. להיות ערים לאופן שבו הכדור חוזר

לפעמים אלוהים משיב בדיוק כפי שביקשת,

לפעמים אחרת, לפעמים הוא עף אליך ישר לידיים, במסירה נפלאה ולעיתים בחבטה, הכדור עשוי לחזור לאדם כתחושה, חלום, מפגש, או אפילו דממה. ההתמסרות כוללת גם נכונות להכיר בכך שהתשובות מגיעות בצורות בלתי צפויות.

לפעמים בנועם

ולפעמים בנייר שיוף

אבל אם נביט מקרוב, נראה שהכדור

תמיד נמסר עטוף בחסד

10. לרקוד עם מה שיש

לא כל מסירה מושלמת, לא כל תפיסה נעימה, אך החיים הם ריקוד משותף עם האלוהי.

הרעיון הוא לא לשלוט, אלא לשחק, להתמסר, להקשיב, ולהמשיך לנוע.ולגדול

זהו דיאלוג אינסופי, שבו האדם אינו רק מקבל מאלוהים, אלא גם נותן לו – את ליבו, את חייו, את יצירתו. כמו במגרש משחקים גדול, השמיים והאדמה מחליפים מסירות, והאהבה היא הכוח שמניע את הכול.

רחלי ראובן (צילום: אורית זמיר)